מדינת ישראל נ' מוטי משאבות בע"מ ואח'

גזר דין

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום המתוקן, הייתה הנאשמת חברה פרטית מוגבלת במניות, שעיסוקה בתיקון משאבות מים, ונאשם 2 היה מנהלה הפעיל.

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן, בביצוע 23 עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים במועד, עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ז- 1975 (להלן: "חוק מע"מ"), ביחד עם סעיפים 67+88 לחוק מע"מ, ותקנות 20+23 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו- 1976.

בטרם הטיעונים לעונש הוסרו כל המחדלים.

ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות של הנאשם, גזר דין וכתב אישום מתיק פלילי שלום ת"א 5648/08, ועתרה בטיעוניה לעונש להפעיל את ששת חודשי המאסר על תנאי שהוטלו על הנאשם בת"פ 5648/08 שלום ת"א, להטיל על הנאשם שלושה חודשי מאסר בפועל שירוצו בחופף לעונש המאסר על תנאי שיופעל, כאשר המאסר בפועל ירוצה בעבודות שירות בכפוף לחוות דעת חיובית של הממונה על עבודות שירות, וכן עתרה להטיל על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים וקנס, ועל הנאשמת שהינה פעילה עתרה להטיל קנס.

בטיעוניה ציינה, כי הנאשמים הורשעו ב- 23 עבירות, כאשר המחדלים נשוא כתב האישום הוסרו. אין מדובר במעידה חד פעמית, הנאשם הורשע בעבר פעמיים בגין עבירות של אי הגשת דוחות במועד, כשההרשעה האחרונה הינה מאוקטובר 2008, ועונש המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם לא הרתיע את הנאשם לחזור ולבצע עבירות.

עוד ציינה, כי הפסיקה לא רואה בכישלון עסקי עילה לאי הגשת דוחות במועד והעונש הראוי הוא מאסר בפועל ומאסר על תנאי מרתיע.

ב"כ הנאשם הפנתה לפסיקה, ועתרה בטיעוניה לעונש להאריך את עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם שכן לטענתה מדובר במעשים הקשורים בקשר פנימי מהותי, ועתרה להטיל על הנאשם התחייבות וקנס נמוך. לחילופין עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. בטיעוניה ציינה, כי כל המחדלים הוסרו, אי הגשת הדוחות במועד נבע ממצב כלכלי קשה אליו נקלעה הנאשמת עקב אי עמידה של לקוחות בתשלומים. הנאשמת הוציאה במועד חשבוניות, אולם התשלומים לא נתקבלו במועד. כמו-כן, הנאשמת ניכתה מס הכנסה במקור על אף שהתשלומים לא הגיעו. בנוסף טענה, כי לנאשמת חובות גבוהים לספקים ולעובדים והיא עומדת להיסגר.

עוד טענה כי מדובר בנאשם ששיתף פעולה עם חוקרי מע"מ, ומתחרט על מעשיו. הנאשם בן 56, נשוי ואב ל-3 ילדים שאחד מהם קטין, הנאשם שירת בצה"ל כחובש קרבי, ושירת במילואים עד שנת 1988. כיום הנאשם חולה סכרת, חייב מוגבל באמצעים, אשתו משתכרת כ- 1,500 ₪, הם משלמים משכנתא בסך 3,100 ₪ בחודש, והנאשם ואשתו קיבלו התראה עקב פיגור בתשלומי המשכנתא.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים לעונש, ומבלי לפתח ציפיות ולקבוע עמדה לעניין העונש, הפניתי את הנאשם לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות.

מחוות הדעת של הממונה על עבודות שירות עולה, כי הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות.

הנאשמים לא הגישו למאשימה במועד דוחות תקופתיים בתקופה שבין 06/08 ל-12/10, ובכך גזלו את כספי הציבור.

בפסיקה נקבע, כי אין להבדיל בין הגוזל את כספי הפרט לגוזל כספי ציבור.

עוד נקבע בפסיקה, שאין במצוקה כלכלית של נאשמים כדי להצדיק את ביצוע העבירות, והאינטרס הציבורי להחמיר בענישה גובר על האינטרס האישי, ויש להטיל על המורשעים בעבירות מס עונשי מאסר וקנסות כבדים.

בע"פ 519/89 משה אשר נ' מדינת ישראל, תק' - עליון 90 (1) 689 נאמר ע"י כב' השופט אור: "כשבמס ערך מוסף עסקינן, המדובר הוא בכספים שלמעשה קבל הנישום והוא מחזיקם בידו על מנת להעבירם לשלטונות המס. מי אשר נוטל, למעשה, מכספים אלה, המגיעים לאוצר המדינה, ובעזרת דיווחים שאינם אמת מחזיקם בידו ומשתמש בהם לתועלתו - מן הראוי שהעונש לגביו יביע את הפסול שבמעשהו ויהיה בו כדי להרתיע אחרים בפני מעשים דומים".

ראה גם ע"פ 1286/95 שלמה דיגמי נ' מדינת ישראל (פורסם באתרים משפטיים), שם נאמר:

"הגיעה השעה לעלות את רף הענישה, ולא להתייחס לעבירות אלה בסלחנות יתרה, כפי שנהוג לעשות בקרב אנשים רבים בציבור, עבריין מס חייב להיחשב כגזלן לכל דבר, ואין מקום להפלותו לטובה, לעומת גזלני רכוש אחרים, שעה שביהמ"ש בא לגזור את דינו"

בנוסף נקבע, כי הסרת המחדלים מהווה נסיבה להקלה בעונשם של המורשעים בעבירות מס, ומצביעה על חרטתם של הנאשמים.

בבואי לגזור את דינם של הנאשמים, עמדו לנגד עיניי האינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה, העובדה שהנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם במשך תקופה ממושכת, העובדה שלנאשם, 2 הרשעות קודמות בעבירות על חוק מע"מ, ולנאשמת הרשעה קודמת בעבירות על חוק מע"מ וגזר הדין בת"פ 5648/08 בו הוטל על הנאשמת קנס בשיעור 10,200 ₪ ועל הנאשם הוטלו 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 6,000 ש"ח לא היה בעונשים הנ"ל כדי להרתיעם ומנגד התחשבתי בהודאת הנאשמים, בהסרת כל המחדלים, בחיסכון בזמן שיפוטי ובנסיבות האישיות של הנאשם.

שקלתי את בקשת ב"כ הנאשם להאריך את עונש המאסר על תנאי שהוטל על נאשם בתיק פלילי שלום ת"א 5648/08, ומצאתי שלא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת עונש המאסר על תנאי. אציין, כי גם כאשר מוסמך ביהמ"ש להורות על הארכת מאסר על תנאי, אין הדבר נעשה כעניין שבשגרה. הכלל הוא, שמאסר מותנה יופעל כאשר נעברת עבירה נוספת וניתן להאריך את המאסר על תנאי, באם שוכנע ביהמ"ש שבנסיבות העניין לא יהיה זה צודק להפעילו. סבורני, כי אין זה המקרה בו מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת עונש המאסר על תנאי. מדובר כאמור בנאשם שהורשע פעמיים בעבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים במועד, ולא היה בעונשי המאסר על תנאי ובקנסות שהוטלו עליו, כדי להרתיעו מלחזור ולבצע עבירות.